<h1>תמים דעים להראב"ד סימן י"ג</h1>
<h2>דף נה:</h2>
כתב הרב ז"ל בהלכותיו יש כשר בריאה ופסול בכוליא. מוגלא. פסול בריאה וכשר בכוליא נקב. פסול בזה ובזה לקות'. כשר בזה ובזה מים זכי' ולא אמרן אלא דצילי אבל עכירי טרפה ודצילי נמי לא אמרן אלא דלא אסריח אבל אסריח טרפה. ואני תמיה עכורים בריאה אמאי טרפה מי גריעי ממוגלא. ועוד ריאה שנשפכה כקיתון שכשרה בדקיימי סמפונאה אי אפשר דלא עכירי וכולה נמחה מבפנים ולכאורה אינו חוזר אלא על כולי' שהעכורים נדונים כמוגלא אבל בריאה דמוגלא כשרה ונשפכה כקתון כשרה כ"ש עכורין וצלולין אע"ג דאסרו' אלא שאין בנו כח להתיר ולקות' דכולי' הא היינו (בחזית) [דחזית] שהשחירו פניהם כדיות' או שנמסמס הבשר וכן כל דבר שנראה לקות' מדלא מפרש בה מידי. ולקותא דכוליא הא פרישו להו והוא דמטו לקותא למקום חריץ ואם לא היה בשאר הכולי' אינה טרפה דהא הוא דמטי אמרי' ולא שהוא גורם לבדו אלא או כלו או רובו כמו והוא דמטי להתם. הארכתי בדברים הללו מפני שהן צריכים. ואם שגיתי אתה תברר. ועם כל מה שהארכתי לא יצאתי ידי חובה לפי הספקות שיוכלו לבא בהם שהרי הלקות' שבריאה במראות שנאמרו בה לאיסור אם היה המראה ההוא בקרום לבדו וכל בשר שתחתיו לא נשתנה הולך אחר הקרום כי הוא המראה או אחר הבשר שתחתיו. וכן בלקות של כוליא.
